<h1>פירוש הראב"ד — שבועות</h1>
<h2>דף יז:</h2>
[שבועות י"ח ע"א] מאי לאו בסמוך לוסתה ואכניסה. ש"מ דאכניסה חייב, ולא הוי שוגג קרוב למזיד, אע"פ שהיה יודע שצריך לפרוש מאשתו סמוך לוסתה, דכיון דטעי (א)כסבור יכולני לבעול שוגג קרינן ביה, ומשום [הכי] מחייב הכא אכניסה אע"פ שלא אמרה לו נטמאתי, ואמרי' בודאי דהאי דם שנמצא על העד שלו בשעת תשמיש הואי, משום דפירש קודם שמת ובאותה שעה כיון שנמצא על שלו בודאי משמע עם הנדה היה, ולא מחייב נמי אפרישה דהא לא אמרה לו נטמאתי, ושני זיתי חלב בהעלם אחד הוא, אבל אם לא פירש עד שמת לא אמרינן בכי הא דמייתי קרבן, דשמא בסוף ב[י]אה הוה, ולא מייתי אלא אשם תלוי אחד.
